פוטו-תרפיה – צילום ככלי לחיזוק החוסן המנטלי
מאת ד"ר שרה דוד- בעלת תואר שלישי מטעם המחלקה לספרות בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת בר אילן. בוגרת תוכנית Master NLP והתוכנית לפיתוח חוסן בגישה קוגניטיבית התנהגותית באוניברסיטת בר אילן.
בעידן העכשווי, באמצעות הטלפון הנייד, הצילום הפך לפרקטיקה יצירתית הנגישה לכל. כיום, לרוב האנשים בכל גיל ובכל שכבה חברתית יש גישה ישירה למצלמה, המאפשרת להם לתעד את חייהם, לבנות נרטיב אישי חזותי באופן עצמאי ולהפיץ אותו בשניות. הצילום העצמי "הסלפי" – הפך לחלק משמעותי בתקשורת החברתית של בני נוער ומבוגרים כאחד, במיוחד עם התפתחות הרשתות החברתיות כמו אינסטגרם, פייסבוק וטיקטוק. אנשים מצלמים ומעלים סלפי משתפים מחשבות ורגעים יומיומיים כדי לקבל "לייקים" – המתפרשים בעיניהם כחיזוקים חברתיים וכאישור התובנות שהם מפיצים. התופעה קשורה קשר הדוק לשאיפה להנחכת האני/הסובייקט בקהילה ולהבניית נרטיב אישי המופץ למרחב הציבורי.
לצד תופעה זו, התפתחה גישה טיפולית ה"פוטו-תרפיה", המתבססת על הצילום ככלי אימון וטיפול המסייע להבניית דימוי עצמי חיובי. בדרך חקירה ועיבוד של חוויות דרך וויזואליה ולא רק בדרך מילולית.
הפוטו-תרפיה משתלבת היטב עם עקרונות הפסיכולוגיה החיובית, שמטרתה לקדם את ההתפתחות האישית ושיפור החוסן המנטלי. לפי Weiser (2004), באמצעות פוטותרפיה, אנשים יכולים לבסס את החוזקות האישיות שלהם, לחוות חוויות חיוביות ולחזק את תחושת הרווחה שלהם. תהליך זה כולל יצירת ייצוגים חזותיים של תחושות ומחשבות, ובכך מסייע לפתח חוסן נפשי ויכולת התמודדות עם אתגרים. מחקרים (Weiser, 2004; Halkola, 2013), מראים כי אנשים המשתמשים בצילום כתרגול מנטלי חווים הפחתה בלחץ ושיפור בתחושת הרוגע. התרגול מדגיש את כוחו של הצילום ככלי לפיתוח מודעות עצמית, שמירה על ריכוז, ואיזון רגשי – פרקטיקות המוכרות היטב במיינדפולנס וטכניקות אימון מנטלי אחרות.
כאמור, הפוטו-תרפיה רותמת את הצילום כדרך ביטוי אמנותית, שבה ניתן להפיק יצירה אותנטית ומרגשת. שכן הוא מאפשר שני תהליכי חקירה מנוגדים – התבוננות וויזואלית על הניראות החיצונית של המצולם והתבוננות מנטלית על רגשות וחוויות פנימיות. הצילום ממחיש את העולם הפנימי של האדם, ומסייע לבטא מחשבות, רצונות, ואירועי חיים דרך תמונות ללא צורך במילים. בהתאמה לכך, הצילום יכול לשמש כפלטפורמה מעצימה, בה אנשים יכולים לגלות תכונות, רגשות חוזקות וחולשות בעצמם דרך מיזוג יצירתיות עם תהליך טיפולי. על פי Fox (2010), היכולת להתבונן בעצמי, באישי, בפרטי, דרך עדשת המצלמה מהווה הזדמנות לבנות דימוי עצמי חיובי ומותאם לרצונות ולשאיפות של הסובייקט.
עבור מתבגרים, הפוטותרפיה משמשת כאמצעי חיוני לתמוך בבניית הזהות האישית בתקופה של שינויים והתפתחות. מחקרם של Krauss ו-Fryrear (1983) מראה כי צילום מתמשך לאורך זמן מאפשר למתבגרים לבחון את השינויים שהם חווים ולפתח הבנה עמוקה יותר של עצמם. בעזרת הצילום, מתבגרים יכולים לבטא רגשות של ספקות ותקוות. כאשר הם מצולמים ברגעים שבהם הם חווים הצלחה או תחושת עוצמה. עצם הבחירה כיצד לייצג את עצמם, כיצד לבנות את הדמות שהם רוצים לשדר לעולם, מאפשרת להם לפתח תחושת ביטחון עצמי ושליטה בחייהם.
אולם לא רק מתבגרים יכולים למצוא עניין בפוטותרפיה. נראה שבשנים האחרונות לצד תחומים אחרים של טיפול באומנויות, התרחבה המגמה של אימון וטיפול בפוטותרפיה בקרב מגוון אוכלוסיות. במחקר של Bates, L., & Bowes-Catton, H. (2022). , נמצא כי השימוש בצילום כחלק מהליך טיפולי מסייע למטופלים להתמודד עם זיכרונות טראומטיים על ידי יצירת מרחב ויזואלי שבו הם יכולים לעבד את החוויה הקשה בצורה בטוחה ומבוקרת. אנשים שחוו טראומות, יכולים לעקוף הגנות ולהישאב לתהליך של צמיחה אישית תוך התעמקות בתהליך היצירתי, שהופך את הטראומה לביטוי אמנותי משמעותי. הם יכולים ליצור תמונות המייצגות את התחושות שלהם, בדרך המובילה להשלמה ולשיקום.
לפי Halkolak . (2013) פוטותרפיה מסייעת למטופלים ליצור תמונות המבטאות את עצמם בצורה חדשה, המאפשרת להם לפרש את זהותם ולהתבונן בעצמם מזוויות חדשות. תהליך זה מחזק אצלם את תחושת השליטה המחודשת על האירועים ומספק כלים לשיפור ההערכה העצמית.
אוכלוסיה נוספת היוצאת נשכרת מעיסוק בפוטותרפיה היא אוכלוסיית הגיל השלישי – מי שפרשו מעבודה ומעשייה אינטנסיבית. דרך הצילום, הקשישים מרגישים מחוברים יותר לתקופות ולאירועי חיים. במחקרה של Fox (2010), הודגש כי השימוש בפוטותרפיה אצל קשישים מסייע להעלות זיכרונות חיוביים ותורם לבניית נרטיב עצמאי ומשמעותי לחיים. עבורם, הפוטו-תרפיה מהווה כלי טיפולי שבאמצעותו הם משקפים נרטיב חזותי אישי, המייצג את תחושותיהם וערכיהם. זוהי פלטפורמה הפועלת בשני מישורים – במישור האחד, המבט אל העבר מאפשר להם להעלות זיכרונות ולחוש תחושת ערך וגאוה. במישור השני נפתחת להם אפשרות להנחלה רב דורית לילדים לנכדים ולנינים ואף לקהילה בה הם חיים – העלאת זיכרונות מעברם, דרך תיעוד חזותי של רגעים משמעותיים, מנכיחים מחדש את דמותם כאנשים משפיעים בעלי מורשת של עשייה ויצירה.
למעשה, בעידן שבו הצילום זמין ונגיש לכולם, מתגלה הכוח של הפוטו-תרפיה ככלי המשלב יצירתיות, טיפול ואימון מנטלי. הפוטו-תרפיה מאפשרת לאנשים לראות את עצמם בראייה חיובית ומחזקת, ולבנות זהות איתנה יותר. הצילום בכוחו ליצור נרטיב אישי מחזק התורם להפחתת מתחים, לעיבוד חוויות קשות ולחיזוק הדימוי העצמי, תוך שמירה על ביטוי אמנותי וייחודי.
ביבליוגרפיה
Bates, L., & Bowes-Catton, H. (2022). Using Photography for Trauma Processing: An Exploratory Study. Journal of Trauma & Photography, 5(1), 23-34.
Fox, J. (2010). Reframing Self-Perception through Therapeutic Photography. Art Therapy: Journal of the American Art Therapy Association, 27(4), 143-150.
Griebling, S., et al. (2013). Narrative Construction and Self-Reflection in Phototherapy. Journal of Mental Health, 22(2), 45-52.
Halkola, U. (2013). The Socioecological Benefits of Phototherapy in Group Therapy Settings. Scandinavian Journal of Psychology, 54(6), 546-554.
Krauss, D., & Fryrear, J. L. (1983). PhotoTherapy Techniques: Exploring the Secrets of Personal Snapshots and Family Albums. Psychology Press.
Weiser, J. (2004). PhotoTherapy Techniques: Using Clients' Personal Snapshots and Family Photos as Counseling and Therapy Tools. Routledge.
